Armando’s Rhumba

כשצ'יק קוריאה לקח אותי לריקוד

יש קטעים שלא מנגנים — אלא רוקדים איתם. Armando’s Rhumba של צ'יק קוריאה הוא בדיוק כזה: חגיגה של צבעים, קפיצות, חיוכים, ותזזית שלא נותנת לך לשבת בשקט.

פגשתי את הקטע הזה כשהייתי עסוק בלחפש משהו אחר לגמרי.אבל מהרגע הראשון שהוא התחיל להתנגן – הרגשתי שזה לא עוד רומבה.יש בו קסם של ילד שמשחק, עם עומק של אומן שמתזמר את המשחק הזה לפרטי פרטים.

לנגן אותו על חצוצרה זה אתגר טכני לא קטן – הוא דורש שליטה, מהירות, ודינמיקה. אבל האתגר האמיתי הוא אחר: לא לאבד את השובבות בדרך.כי ברגע שאתה מתאמץ מדי – הוא פשוט מפסיק לרקוד.

אז לקחתי אוויר, כיוונתי שפתיים, ונתתי לעצמי לעוף עם הקצב.זה אולי לא הביצוע הכי "נכון", אבל זה הכי אני.

Armando’s Rhumba